המוסלמים, שפלשו לירושלים לפני כ-14000 שנים גילו כי במשך שנים ניסו הנוצרים להעלים את הר הבית מהתודעה על ידי כיסוי הכותל המערבי שנותר מאז באשפה ובזבל. המנהיג המוסלמי, עומר הכריז על הר המוריה כמקום הקדוש למוסלמים, הניח את התשתית לעימות העקוב מדם במזרח התיכון ועל פי האגדה, עד היום, נקרא השער הקרוב ביותר להר המוריה "שער האשפות".

סביר להניח שסיפור זה לא היה ולא נברא, שער האשפות מוזכר כבר בתנ"ך וככל הנראה סיפור זה כמו יתר סיפורי המוסלמים על הקשר שלהם לארץ ישראל ולהר הבית מומצאים ומצוצים מן האצבע. אבל היום אנו נהנים מתוצאות של כמאתיים שנות מחקר אינטנסיבי של ירושלים. אבל בעבר, הלא כל כך רחוק הייתה ירושלים מקום מבודד ונידח, מרוחק מן היהודים במערב.

עבודות חפירה ושימור במנהרות הכותל.

שי הלוי, רשות העתיקות

למרות שידועים מסעותיו של רבי בנימין מטודלה שסיפר על ארץ ישראל וביקורו בירושלים הקשר עם ירושלים לאחר מסעו של נפוליון בונפרטה בראש הצבא הצרפתי. אז, נוצר לראשונה מגע ישיר בין אירופה ובין ארצות המזרח, וחוקרים ונוסעים רבים החלו להציף את האזור ולתאר אותו בסיפורי מסעותיהם.

רוב החוקרים בירושלים באו במטרה לחשוף את עברה העתיק, ואילו אחרים נשבו בקסמיה של ירושלים העכשווית. הראשונים שבהם הגיעו בראשית המאה ה-19, והיו בעיקר נוצרים מאירופה ומארה"ב. מניעיהם נבדלו ולעתים אף השתנו תוך כדי עבודתם בירושלים. חלקם הגיעו בנסיבות דתיות, אחרים חיפשו אוצרות גנוזים, אחרים היו, מרגלים, שודדי עתיקות, נוסעים ועוברי-אורח.

חלקם באו למטרות מחקר קפדני ואתנוגרפי בעיר שמחברת לה יחדיו תקופות שונות ומרתקות, מלחמות וסיפורים אנושיים מיוחדים. החוקרים הראשונים הללו סבלו מקשיים שונים, החל מתנאיה הפיזיים הקשים של ארץ ישראל במאה ה- 19, ממחלות שונות אשר אינן קיימות היום בארץ כמו מלריה וכלה בתקלות וחיכוכים עם הרשויות העות'מאניות וחשדנות האוכלוסייה המקומית.

שלושה עשורים מאוחר יותר, אדוארד רובינסון, חוקר מקרא אמריקאי בעל הכשרה בלשנית,  שם לב לדימיון בין חלק משמות המקומות הערביים של אותה תקופה לשמות עבריים הנזכרים בתנ"ך וביתר המקורות. כך נולדה שיטה חדשה לזיהוי אתרים עתיקים.

רובינסון הנציח את שמו בזיכרון שלנו עת הבחין בבליטה מוזרה בכותל המערבי, סמוך לפינה הדרומית מערבית של הר הבית מדרום ל"שער המוגרבים" העולה להר הבית, אותה הצליח לזהות בהצלחה כשרידיה של קשת אשר הוזכרה בכתביו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, יוספוס פלביוס. היום קשת זו ידועה כ"קשת רובינסון" שממוקמת באתר "הגן הארכיאולוגי העופל ומרכז דוידסון" .

החפירות הארכיאולוגיות הראשונות בירושלים נערכו בשנת 1863 על-ידי החוקר הצרפתי לואי פיליסיאן דה-סלסי בקברות המלכים. באותה עת, הארכיאולוגיה הייתה באותה עת דיסציפלינה חדשה והפכה ל"מדע" אמיתי רק כעבור מספר שנים. עצם הניסיון שלו לחשוף את עברה של העיר באמצעות חפירות – היה חידוש גדול, אף אם רוב מסקנותיו היו שגויות.

שנה לאחר מכן, שורטטה המפה המדויקת הראשונה של ירושלים (The Ordinance Survey of Jerusalem) בידי צוות של המהנדסים המלכותיים הבריטיים בפיקודו של צ'רלס וילסון. מטרתו של וילסון הייתה לגבש תכנית למערכת מים חדשה לירושלים. וילסון וצוותו הקדישו זמן רב לבדיקת מערכות המים העתיקות ומעברים תת-קרקעיים אחרים בעיר. בין גילוייהם הייתה קשת אדירת מימדים במקביל לקשת רובינסון והיא ידועה היום כקשת וילסון, הממוקמת בתוך האתר "מנהרת הכותל".

תיאוריו מלאי ההתלהבות של וילסון על גילויו בירושלים עיר הקודש עוררו עניין ציבורי רב בבריטניה. ההתעניינות הביאה להקמת הקרן לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund – PEF) בשנת 1865, אשר הצטרפה לרשימה גודלת של ממשלות, גופים, מוסדות וארגונים אשר הקדישו מאמציהם לחקר ארץ הקודש שהפך במרוצת הזמן לאחד מהארגונים המשמעותיים ביותר בקידום חקר ארץ ישראל. ארגונים נוספים שהיו פעילים, תוך גילוי יריבות רבה, כללו את החברה הרוסית לפלסטין, הצרפתיים ובית הספר הגרמני לחקר ארץ ישראל.

ממשיך דרכו ההרפתקנית של וילסון היה סרן צ'רלס ווֹרן. הרפתקאותיו הרבות כללו תקלות עם הרשויות העות'מאניות, מנהרות שהתמוטטו על ראשו ואפילו מסע שיט בתוך הביוב של ירושלים. על תקריותיו אלה ואחרות כתב ווֹרן בספר ספר הרפתקאות של ממש "ירושלים של מטה".

ווֹרן היה הראשון שהציע לחפש אחר עיר דוד, היא ירושלים הקדומה ביותר, בגבעה המזרחית, במקום באזור הר ציון והעיר העתיקה של ימינו. בין גילויו נמצא פיר אנכי שהיה חלק ממערכת המים של העיר מימי בית ראשון, המהווה חלק ממפעל מים קדום כאלף שנים קודם לכן, היום פיר זה קרוי "פיר וורן", והוא נכלל בפארק הארכיאולוגי של עיר דוד.

בשנים האחרונות הורחב פארק זה והוא כולל היום את מעיין הגיחון, "נקבת חזקיהו", וכן את מרכז המבקרים של עיר דוד המוכרת והמתוירת. כמובן, שאין החפירות הארכיאולוגיות מוגבלות רק לאזור העיר העתיקה ועיר דוד. נערכו חפירות חשובות גם באזורים סמוכים, כולל אזור "החומה השלישית", מרכז העיר, אזור בנייני האומה, הר הזיתים, ארמון הנציב, רמת רחל ועוד.

חשוב לציין כי בפעולות אלו נגרם נזק של ממש לקדושת הנקברים מאותם ימים. מאחר שכמעט בכל מקום שבו נבנתה שכונה חדשה או נסלל כביש חדש, עולה הצורך לבצע "חפירת הצלה" שבמסגרתה נערכו ניסיונות להעביר קברים. בשנים האחרונות, מתבצעות חפירות כאלה לאורך תוואי "הרכבת הקלה" החוצה את העיר.

כולנו מכירים את משמעויותיהן ונפיצותן הפוליטיות של חקר ירושלים. חלק מחפירות במערות הקבורה העתיקות, הפזורות בכל סביבותיה של ירושלים, מעוררות גם בימים אלו, כאמור,  מחאה חריפה בקרב תושבי בר אילן ורבני היישוב הישן ובעבר נפתחה אינתיפאדה רצחנית בעקבותיהן. אך הן מספקות לנו הצצה מיוחדת לאותו עולם שהיה ונעלם.